סיפור מסגרת

גם בבוקר ההוא השעון המעורר עורר.

בבוקר ההוא היא לא הצליחה לקום מהמיטה למשמע מנגינה העליזה, היא הייתה ממוסמרת.

בת 49 כותבת צללים לפרנסתה כבר 20 שנה, שלושה ילדים וגרושה. ממוסמרת למיטה.

בתקופה האחרונה (שנה? שנתיים? עשר?) הרגישה שאת הנשמה שלה היא שמה במילים לאחרים.

היא עושה את זה מצוין. אוהבת את זה רוב הזמן אבל זה לא מספיק לה כבר להיות העורכת, המסדרת וה"אורזת". משהו חסר, מסתובבת עם בור שחור שממסמר אותה למיטה.

במחשב יש לה מיליון התחלות (אולי לא מיליון אבל בהחלט מספיק. נזכרת שמאהב ישן אמר לה פעם שהיא חייבת להפסיק להגזים) 5 יצירות גנוזות במעמקי ליבה. איכשהו אף פעם לא מגיעה לזה. תמיד יש משהו יותר חשוב ממנה.

מנסה לקום ולא מצליחה. היא לא נושמת. כל תא בגופה מסרב לציית לה והמועקה בחזה בלתי נסבלת. אבחנה רפואית על סמך שנים של "האנטומיה של גריי" או שהיא הולכת למות או התקף חרדה או דלקת פרקים. רק לבחור את התשובה הנכונה.

מקלחות מעוררות, כדורים משככים, עיסויים מרככים והמועקה נשארת בתוכה. לאן שרונה הולכת, היא המועקה איתה.  רופא משפחה. רופא פרקים. רופא נשמה ועדיין לא נמצאת סיבה לבעיה.

חברתה הטובה גוררת אותה לפתחה של מכשפה ידועה  בנבואותיה המדויקות והמלצותיה הבלתי מתפשרות: "את תלמידה טובה. עשית דרך ארוכה אבל יקירתי כבר שנים שאת חיה בצד.

את ויתרת על היצר והיצירה.

ויתרת על השורש אז בבקשה. אם לא תעשי עכשיו אני מבטיחה לך שזאת רק ההתחלה.

את חייבת למצוא את הדרך. את חייבת למצוא בעצמך אהבה אחרת את אבודה".

בשורה התחתונה, המכשפה מודיעה לה שהיא הולכת למות.  אם לא תתחיל לחיות היא הולכת למות. שזה נשמע מאד הגיוני.

רונה פורצת בבכי תמרורים, הרבה עראק לימונים ורחמים עצמיים מפסיקה להתבכיין ומחליטה להתחיל לכתוב לעצמה. זה לא כל כך פשוט כי היא בשנים האחרונות היא שכחה את עצמה אבל צריך להתחיל איפשהו.

רונה נזכרת בבלוג נידח שפתחה בחיים אחרים, באחת הפעמים שהחליטה לכתוב לעצמה ומחליטה להחיות אותו ואותה.

לילה שקט, הבית ישן והיא צוללת לארכיון סיפורים ישנים, התחלות מבטיחות, חרוזים עגולים והרבה כאב וזיכרונות בין השיטין.

קוראת ובוכה.

ממיינת ובוכה.

נזכרת ובוכה.

בוחרת ובוכה.

מעלה לבלוג ומחכה.

על מי את עובדת? היא שומעת קול בתוכה. אז ככה אתה נשמע? (אולי זאת המכשפה השתילה שבב בתוכה אולי שבב תקווה).

הקול ממשיך: את הרי לא באמת כותבת. את עושה עריכה. את כל כך טובה בעריכה.

מחזור חומרים זה מה שאת רוצה?

רוצה חדש. תכתבי חדש.

אבל רונה לא מסוגלת לכתוב. היא מתה מפחד. משותקת. מאובנת.

רונה מנסה לכתוב מילים חדשות. אבל המחשבות מפריעות למילים להיות.  כשמנסים לא מצליחים. תכתבי תכתבי. תכתבי לעצמך. תכתבי מבפנים. תכתבי שלא תמותי. תשקיטי את המחשבות ותכתבי לך חיים. מילים גודשות את המסך. עושות לה חושך בעיניים. והיא לא יודעת ממה היא מפחדת יותר לכתוב ושזה יקרה או לכתוב גרוע או לא לכתוב בכלל.

היא יודעת שהמילים שהיא כותבת גורמות לדברים לקרות. לאחרים.

לעצמה כתבה פעם לפני שנים. כתבה הווה ביומנה היקר כשהייתה ילדה. כתבה פרידה שפרקה לה את המשפחה. כתבה אהבה שפרקה לה ת'צורה.. כתבה שינוי שהפך לה את החיים. אז הפסיקה לכתוב.

כשהפסיקה לכתוב הגיעו "צלצולי ההשכמה"  אחד לבש צורת מחלה, השני הגיע בתאונה. היקום צורח עליה והיא לא מקשיבה.

מה את לא מבינה?

רעש בראש ובלב והאותיות ממלאות את המסך כמו נמלים שכובשות פיסת שיש דביקה ומשחירות אותו.

 

לכתוב או למות?

הכותבת

שרון בג. ברית המילה. עוסקת בפיתוח מוצרי תוכן, עריכה וכתיבה כבר ממש המון זמן.

יוצרת, כותבת ומחברת

מותגים, תוכן ואנשים.

אוהבת לפצח ולפתח

אוהבת להעביר סדנאות כתיבה שימושית.

אוהבת לכתוב אנשים.

ואוהבת לכתוב אותי.

עוד על פועלי המקצועי בכללי

WWW.brithamila.com  

ספירת מלאי
על אהבה, יצירה וכתיבה.

אקסים מיתולוגים

הסיבות להמשיך לכתוב

יצירות גנוזות

התירוצים לא לכתוב

מצאת?

צרו קשר:

שרון בג   

sharon@brandstorying.com